<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ראה</h1>
<h2>דף כ.</h2>
כי טוב לו עמך [דברים ט"ו]. מכאן פסק עמך במאכל ובמשתה כמו שמפרש בגמרא [קידושין כ' ע"א] שלא (אתם אוכלים) [תהא אתה אוכל] פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, ולא תשתה יין ישן והוא [שותה יין חדש] ולא תהא אתה ישן ע"ג מוכין והוא ישן ע"ג תבן, לפי שכל הקונה ע"ע כמו קונה אדון לעצמו. ומינה שמעינן [פסק] על שכיר (ותושב פסק) ומלמד שיהא עמך במאכל עמך במשתה. וכן מפרש בגמרא [ב"מ פ"ג ע"א] אפי' כסעודת שלמה בשעתה עד שיאמר לו ע"מ שאין לך עלי אלא פת וקטניות.
<h2>דף כו:</h2>
ופסק פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול. פי' אם הקדימו לזמן פרוזבול אז כבר נמסרו ביד בי"ד ואינו משמט, אבל המאוחר פסול דאם כן עדיין לא נמסר החוב ביד בי"ד. ופסק דאין כותבין פרוזבול אלא אם כן יש ללוה קרקע, דלא סמכה דעתיה אבל יש לו קרקע כל שהו כותבין עליו פרוזבול, במס' פיאה [פ"ג מ"ו] תנא ליה, ופי' רשב"ם לפי דקרקע אין לו אונאה. וק"ק דביטול מקח יש לו. ופרי"ץ לכך די בקרקע כל שהוא דמצי להיות גובה וחוזר וגובה כי קטינא דאביי [כתובות צ"א ע"ב]. ופסק אפי' אין לו קרקע, אם מזכהו מלוה ללוה בקרקע כל שהו, כותבין עליו פרוזבול.
<h2>דף לד:</h2>
פיסוק טעמים. [ושמחת לפני וגו'] [דברים ט"ז]. ק"ק אמאי לא כתיב ושמחת שמחה בפסח כמו בעצרת ובסוכות. וי"ל לפי שפסח לא ניתן אלא להזכיר הנס שהוציאנו ממצרים שנ' למען תזכור, וכיון שמזכירין צרות אין בו שמחה שלימה, כי מתחילתו מרה וסופו שמחה. והאלמנה. מי ששרוי(ה) אצלה. בגמ' מפרש כן בפ"ק דקדושין [ל"ד ע"ב], ובפרש"י ביין ובגדי צבעונין. וק"ק היינו דווקא בבבל. ופר"ץ מי ששרוי אצלה חייב להרבות בשמחת הרגל, כדי להספיק האלמנה השרויה אצלו.
<h2>דף לה:</h2>
פירוש גדידה. לא תתגודדו [דברים י"ג]. בגמ' פרק אלו הן הלוקין [כ"א ע"א] זו פסק אזהרה דלוקה מי שמתגודד על המת בין ביד בין בכלי. ואי ק"ק והא אמרי' פרק ד' מיתות [ס"ח ע"א] כשמת ר' אליעזר היה ר' עקיבא מכה עצמו עד שהיה דם שותת לארץ. וי"ל על התורה ועל המצות היה עושה כן כמו שמפרש בגמ' הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותם פי' מעות שאילות. מכאן פסק דמותר להתגודד על ראש ישיבה. ובמס' יבמות [י"ד ע"א] לא תתגודדו פסק לא תעשו אגודות אגודות בעיר אחת אלו מטמאין ואלו מטהרין ונוהג כל אחד מנהג לבדו. ובירושלמי [קידושין פ"א ה"ז] גרסינן כן, רב המנונא מפקיד לחבריה (פקרון) [פקדון] לנשיהון כד תהוון קיימין על מיתנא לא תתלשון בשעריכון דלא ליתון לידי קרחה. שנ' [דברים שם] כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים במשמע, ופשוטו דקרא תשובה למינין לפי שחיבב הקדוש את ישראל וקראן בנים, הזהירן שלא לשרוט ולקרוח ראשם על אמונה בזויה המת הנפגר.
<h2>דף לז.</h2>
אשר תשמרון [דברים י"ב]. זו משנה. לעשות. זו מעשה. בארץ. יכול לא יהו נוהגין כל המצות אלא בארץ תלמוד לומר כל הימים, אי כל הימים יכול יהו כל המצות נוהגות בחוצה לארץ תלמוד לומר בארץ, דבר הלמד מעניינו מה ע"ז מיוחדת שהוא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ [אף כל שהוא מצות הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל], וכל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש. ופסק כדאסיק בסוף מסכת ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום, והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים, ובירושלמי [קידושין פ"א ה"ח] תני בעי ר' יונה אמאי לא תני חלה א"ר יוסי לא נשנית משנתינו אלא בדבר שנוהג בשל גוים, אך חלה אינה נוהגת בעיסה המגולגלת ביד גוי.
<h2>דף לח:</h2>
לא יגוש את רעהו ואת אחיו [דברים ט"ו]. פסק אזהרה ללמד כל הגובה חוב שעבר עליו שביעית עובר על לאו ועשה. את רעהו. פרט לנכרי. ואת אחיו. פרט לגר תושב. כי קרא שמטה. פסק בא ללמד בין בארץ בין בחו"ל. אין שביעית משמטת בזמן הזה אלא מדרבנן.
<h2>דף פ:</h2>
פירוש נביא שקר. על נביא השקר ציוה הקב"ה [דברים י"ג] והנביא ההוא יומת כי דבר סרה וגו'. וציוה הקב"ה להרוג אותו נביא השקר, וישראל קיימו מצות הבורא ותלו אותו לאחר שסקלוהו, וקיימו ובערת הרע מקרביך, מי שהוא עתיד לעשות הדבר הרע הזה לגרוע כל מצות התורה ולבטל אותן ולהוסיף דברים חדשים אשר בדה אותם מלבו, והיה נביא השקר ונתן אות או מופת לעשות עצמו ע"ז וללכת אחר אלהים אחרים הוא היה מסית. ואמר עליו שהוא היה בן אם ולא בן אב, ולכך כתיב כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אב אינו מסית, אלא רמז משה אותו התלוי.
